דמי הבראה: מי זכאי, כמה ימים וכמה מגיע

מהם דמי הבראה ומי זכאי להם

הזכאות מתגבשת רק לאחר שהשלמתם שנת עבודה מלאה אחת אצל אותו מעסיק, כלומר 12 חודשים של יחסי עבודה. ברגע שחציתם את הסף הזה, התשלום הראשון מכסה את השנה הראשונה כולה, רטרואקטיבית מיום העבודה הראשון. מכאן ואילך הזכאות נצברת שנה אחר שנה, ומספר הימים עולה ככל שהוותק גדל.

חשוב לדעת שהתשלום אינו מותנה ביציאה לחופשה בפועל. דמי ההבראה משולמים גם אם בחרתם להישאר בבית. באותה מידה, עובד שעבד רק חלק מהימים בשבוע אך מועסק אצל המעסיק שנה ומעלה נחשב זכאי, פשוט בסכום יחסי להיקף משרתו.

הנוסחה פשוטה ומורכבת משלושה מרכיבים בלבד: לוקחים את מספר ימי ההבראה שמגיעים לכם לפי הוותק, מכפילים בתעריף הכספי של יום הבראה אחד, ומכפילים שוב בהיקף המשרה שלכם. עובד במשרה מלאה עם שש שנות ותק במגזר הפרטי, למשל, זכאי לשבעה ימים.

טבלת ימי הבראה לפי ותק

במגזר הפרטי מספר הימים נקבע בצו ההרחבה הכללי החל על כלל העובדים במשק. שימו לב שהקפיצות אינן אחידות: אחרי השנה הראשונה יש עלייה הדרגתית, ובשנה העשרים מגיעים לתקרה של עשרה ימים.

עובדי המדינה נהנים מטבלה נדיבה יותר, לפי התקשי"ר. כאן התקרה היא 13 ימים, והיא מגיעה אליה ותק של 25 שנה. בשנים 1-3 מגיעים 7 ימים, בשנים 4-10 מגיעים 9 ימים, בשנים 11-15 מגיעים 10 ימים, בשנים 16-19 מגיעים 11 ימים, בשנים 20-24 מגיעים 12 ימים, ומ-25 שנה מגיעים 13 ימים.

התעריפים: כמה שווה יום הבראה

תעריפי ההבראה עלו לאחר שנתיים של הקפאה. בשנים 2024 ו-2025 נשאר שווי יום ההבראה ברמתו משנת 2023, ובנוסף נוכה מהתשלום בשנים אלה סכום השווה ליום הבראה אחד, שהועבר לרשות המיסים למימון הטבות למשרתי מילואים.

במגזר הפרטי התעריף מתעדכן בדרך כלל בחודש יולי, ובמגזר הציבורי בחודש יוני. במקומות עבודה מסוימים הוסכם על תעריף גבוה יותר מהמינימום.

דוגמה מלאה לחישוב: ניקח עובדת במגזר הפרטי עם ותק של שש שנים, המועסקת ב-80 אחוזי משרה. לפי הטבלה, שש שנות ותק מקנות שבעה ימי הבראה. החישוב: 7 ימים × 451.5 ש"ח × 0.8 = 2,528.40 ש"ח ברוטו. זהו הסכום לפני מסים וניכויים.

עובדים שעתיים ומשרה חלקית

עובדים שעתיים רבים מניחים בטעות שהזכות אינה חלה עליהם, אך בפועל גם עובד שעתי שהשלים שנת עבודה זכאי לדמי הבראה מלאים יחסית להיקף עבודתו. מכיוון שאין לו אחוז משרה קבוע, מחשבים את ההיקף לפי ממוצע השעות החודשיות בפועל: מחלקים את מספר השעות החודשי הממוצע ב-182, שהן שעות התקן של משרה מלאה חודשית. עובד שעובד בממוצע 91 שעות בחודש נחשב אפוא לבעל חצי משרה.

אצל עובד שעתי במשרה חלקית, החישוב נעשה בשני צעדים: קודם ממירים את השעות לאחוז משרה כמתואר למעלה, ואז מכפילים את מספר הימים לפי הוותק ואת התעריף באחוז הזה. אם עבדתם רק חלק מהשנה, מוסיפים גם מקדם תקופה: על כל חודש עבודה מגיע 1/12 מהזכאות השנתית.

מתי מקבלים דמי הבראה, ומה מנוכה מהם

התשובה הנפוצה: פעם בשנה, בחודשי הקיץ. רוב המעסיקים במגזר הפרטי משלמים את דמי ההבראה עם משכורת חודש יוני או יולי, ועובדי המדינה מקבלים את הקצובה לרוב במשכורת יוני. אין חוק שקובע חודש אחד מחייב לכלל המשק, ולכן המועד המדויק תלוי בהסכם הקיבוצי, בחוזה האישי או בנוהג שהשתרש במקום העבודה שלכם.

אם סיימתם לעבוד, החלק היחסי של השנה האחרונה משולם עם גמר החשבון.

הסכום לפי הנוסחה הוא ברוטו. מנוכים ממנו מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות, והוא אינו נחשב שכר לצורך הפרשות לפנסיה או לבסיס פיצויי פיטורים.

שנים שלא שולמו: כל שנה לפי התעריף שלה

הטעות הנפוצה ביותר היא להכפיל את כל השנים החסרות בתעריף אחד. הדרך הנכונה היא לפרק את התקופה לשנים, ובכל שנה להכפיל את מספר הימים לפי הוותק באותה שנה בתעריף שהיה בתוקף בה.

למשל, שנות 2024 ו-2025 מחושבות במגזר הפרטי לפי 418 ש"ח ליום, ושנת 2026 לפי 451.5 ש"ח ליום. דוגמה מלאה: עובד במגזר הפרטי במשרה מלאה בודק שלוש שנים שלא שולמו לו: 2024, 2025 ו-2026. בשנת 2024 היה ותקו שלוש שנים, כלומר שישה ימי הבראה, והתעריף היה 418 ש"ח: 6 × 418 = 2,508 ש"ח. בשנת 2025 ותקו עלה לארבע שנים, שבעה ימים, והתעריף נשאר מוקפא על 418 ש"ח: 7 × 418 = 2,926 ש"ח. בשנת 2026 ותקו חמש שנים, שוב שבעה ימים, אבל התעריף כבר עלה ל-451.5 ש"ח: 7 × 451.5 = 3,160.50 ש"ח. הסכום הכולל לשלוש השנים: 2,508 + 2,926 + 3,160.50 = 8,594.50 ש"ח ברוטו.

תביעה על דמי הבראה שלא שולמו אפשר להגיש עד שבע שנים אחורה. אם לדעתכם סכום מהשנים האחרונות לא שולם, אפשר לדרוש אותו מהמעסיק, ובמקרה הצורך לפנות לבית הדין לעבודה. לבדיקה מהירה של המקרה שלכם, פתחו את מחשבון דמי הבראה. מדריכים נוספים תמצאו בעמוד המחשבונים של ישראל וב-בלוג Calcotia.